יצא לכם פעם להגיע לדלת זכוכית יפהפייה, למשוך בידית בכל הכוח, ורק אז לגלות שכתוב עליה “דחף”? או לעמוד מול לוח כפתורים במעלית ולבהות בו כמה שניות טובות רק כדי להבין על מה לוחצים כדי להגיע לחניון?

בדיוק ברגעים האלו – כשאתם מרגישים לרגע מבולבלים או אפילו קצת מובכים – אתם פוגשים את מה שנקרא “חווית משתמש”. המושג הזה אולי נשמע כמו שפה של מתכנתים או אנשי הייטק, אבל האמת היא שהוא לא נולד מול מסכי המחשב. חווית משתמש מקיפה אותנו מהרגע שאנחנו קמים בבוקר, מדליקים את הקומקום, נוסעים ברכב או מנסים לפתוח אריזה של מוצר.

התורה הזו, שבבסיסה עומד הרעיון שכלים ומוצרים צריכים לשרת בני אדם (ולא שהאדם יצטרך להילחם במוצר), נוסחה בצורה המדויקת ביותר על ידי דון נורמן בספרו הקלאסי “The Design of Everyday Things”. נורמן הוא האיש שטבע את המושג, והוא לא דיבר על אפליקציות; הוא דיבר על פסיכולוגיה, על חפצים יומיומיים ועל איך עיצוב משפיע על החיים שלנו.

כשחפצים פשוטים הופכים למבחן אינטליגנציה

בספרו, נורמן מסביר שעיצוב נכון צריך להסביר את עצמו ללא מילים:

“עיצוב טוב הוא למעשה הרבה יותר קשה להבחנה מאשר עיצוב גרוע, בחלקו משום שעיצוב טוב מתאים לצרכים שלנו בצורה כה חלקה, עד שהוא הופך לבלתי נראה.”

קחו למשל ידית של קומקום. אם הידית מעוצבת כך שהיא קרובה מדי לגוף המכשיר והיד שלנו חוטפת כווייה בכל פעם שאנחנו מוזגים מים, זה כשל עיצובי. העיצוב נכשל במשימה הכי בסיסית שלו: לתת לנו פתרון פשוט, בטוח ואינטואיטיבי.

האבולוציה של התסכול: מהעולם הפשוט לעידן הטכנולוגיה המוגזמת

בעבר, הכלים סביבנו היו פשוטים ומכניים. מתג תאורה היה זז למעלה או למטה, והקליק הפיזי הבהיר לנו מיד שהאור נדלק.

היום, הטכנולוגיה המתקדמת מאפשרת לנו לעשות הכל, אבל יחד איתה הגיע גם טרנד מסוכן: תוספות מיותרות ששוכחות את המשתמש בצד.

מעצבים ויצרנים רבים מתפתים להחליף כפתורים פשוטים ואמינים במסכי מגע מתוחכמים ומערכות “חכמות” רק בגלל שאפשר. פתאום, כדי להדליק מזגן ברכב חדש, הנהג צריך להוריד את העיניים מהכביש, להיכנס למסך דיגיטלי, לעבור בין תפריטים ורק אז לכוון את הטמפרטורה. פעולה שבעבר לקחה חצי שנייה באמצעות סיבוב של כפתור פיזי (שאפשר להרגיש בלי להסתכל בכלל), הפכה למשימה מעכבת ומסוכנת.

ככל שהמוצרים הופכים ל”משוכללים” יותר, הם לעיתים הופכים לעמוסים, מסורבלים ומנותקים מההיגיון האנושי הסטנדרטי. נורמן מתייחס לזה בספרו באזהרה ברורה:

“הבעיה עם העיצוב של רוב הטכנולוגיות המודרניות היא שהן מנסות להכריח את בני האדם להתנהג כמו מכונות, בצורה מדויקת, עקבית וללא שגיאות. אבל בני אדם אינם מכונות.”

לסיכום

בסופו של דבר, המדד האמיתי לעיצוב מוצלח – בין אם מדובר באתר אינטרנט, באפליקציה או במכשיר חשמלי ביתי – הוא לא כמה הוא נראה חדשני או מרשים, אלא איך הוא גורם לאדם בצד השני להרגיש. התפקיד שלנו כמעצבים הוא לפשט את המורכבות ולייצר תחושה של ביטחון והבנה אצל מי שמשתמש במוצר שלנו.

בעיני,כמעצבת, אם האדם המשתמש מרגיש מטופש או מובך כתוצאה מהשימוש בעיצוב שלך – נכשלת כמעצב.